<h1>סמ"ג לאוין סימן ס"ד</h1>
<h2>דף ה.</h2>
השמר לך פן תשכח את ה' א-להיך (דברים ח' י"א), אזהרה שלא יתגאו בני ישראל כשהקדוש ברוך הוא משפיע להם טובה ויאמרו שבריוח שלהם [ובעוצם ידם] ועמלם [עשו ו]הרויחו כל זה ולא יחזיקו טובה להקדוש ברוך הוא מחמת גאונם שעל זה (עונה) [עולה] זה המקרא, ואומר גם בפרשת ואתחנן (דברים ו' י"א) ובתים טובים מלאים כל טוב אשר [לא] מלאת וגומר ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח וגומר וזה הפירוש שפירשתי מפורש בסמוך (דברים ח' י"ב) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וגומר ורם לבבך ושכחת את ה' א-להיך המוציאך מארץ מצרים וגומר ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' א-להיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ומכאן אזהרה שלא יתגאה האדם במה שחננו הבורא הן בממון הן ביופי הן בחכמה אלא יש לו להיות ענ[י]ו מאד ושפל ברך לפני ה' א-להים ואנשים ולהודות לבוראו שחננו זה המעלה ובמוסר השירה כתוב (דברים ל"ב ו') הלי"י תגמלו זאת וגומר הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך. ושבח הכתוב הענוה שנאמר (במדבר י"ב ג') והאיש משה ענ[י]ו מאד. ואמרינן בירושלמי דמסכת שבת פרק קמא (ה"ג) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתא פירוש למנעלה שנאמר [עקב ענוה יראת ה' וכתיב] (תהלים קי"א י') ראשית חכמה יראת ה' וגומר ונאמר (משלי כ"ד ד') עקב ענוה יראת ה', ודרך שתשרה שכינה על הענוים שנאמר (ישעי' נ"ז ט"ו) אשכון את דכא ושפל רוח. ודרשי' במסכת סוטה (ה' ב') שכל המשפיל עצמו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר (תהלים נ"א י"ט) זבחי א-להים רוח נשברה, ולא עוד אלא שתפלתו מקובלת שנאמר (שם) לב נשבר ונדכה (וגומר) [א-להים לא תבזה] ואני דרשתי [לרבים] עוד כי אפילו משאלות לבם ותאותם שומע הקדוש ברוך הוא וממלא רצונם אף על פי שלא התפללו על זה שנאמר (תהלים י' י"ז) תאות ענוים שמעת ה' תכין לבם תקשיב אזנך, תפלת ענוים לא נאמר אלא תאות תכין לבם, כלומר מה שחושבים בלבם. צאו וראו מה פיר(ו)ש דוד מלך ישראל (תהלים כ"ב ז') ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם, כלומר יש לי לדמות עצמי לתולעת שהוא תחת העפר בחרפה כך כשאדם מת העפר למעלה מראשו ולכך היה שפל לפני הא-להים שהיה מפזז ומכרכר לפני בוראו כמו שאמר למיכל (שמואל ב' ו' כ"ב) והייתי שפל בעיני, ולפני אנשים כשקילל אותו שמעי בן גירא אמר (שמואל ב' ט"ז י"א) הניחו לו וכל זה גרמה לו הענוה היתירה. והאריכו רבותינו בגנאי גסי הרוח במסכת סוטה (ה' א') שנקראו תועבה כדכתיב (משלי ט"ז ה') תועבת ה' כל גבה לב, ולא יראו בנחמת ציון כדכתיב (צפני' ג' י"א—י"ב) כי אז אסיר מקרבך את עליזי גאותך ולא תוסיף לגובהה עוד בהר קדשי והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'. ואינו ר"ל עם עני [ורש] ממש שהרי כתוב (ישעי' ס' ט') כי לי איים יקוו ואניות תרשיש כבראשונה להביא בנייך מרחוק כספם וזהבם אתם, אלא רוצה לומר עם ענ[י]ו. וכן תרגם יונתן עם ענוותן. ואומר [שלמה] בספר משלי (כ"ט כ"ג) גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד. ואמרו רבותינו (אבות פ"ד משנ' ד') מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה, ומותר האדם מן הבהמה אין כי אם עבודת הבורא יוצר הכל ולעשות לו נחת רוח. תוכחת הענוה דרשתי לרבים כך אבל לחברה על לאו זה ולמנות זה בלאו לא היה דעתי, גם רבינו משה לא חיברו ולא הזכירו בחשבון הלאוין, וכשהגעתי להשלים עד כאן הלאוין אקרא בחלום במראית הלילה הנה שכחת את העיקר, השמר לך פן תשכח את ה' (דברים ח' י"א). והתבוננתי עליו בבקר והנה יסוד גדול הוא ביראת השם והואלתי לחברו בעזרת יהיב חכמתא לחכימין. אחרי כן עיינתי בספר פרק קמא דסוטה (ה' א') וגרסינן שם בהדיא אזהרה לגסי הרוח מניין רב נחמן ברבי יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת את ה' וכתיב (דברים ח' י"א) השמר לך פן תשכח את י"י וכדרבי אבין אמר רבי אלעאי דאמר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא [מצות] לא תעשה.
